בין חבלה “טכנית” לפגיעה מבצעית מוכרת

כיצד נבנה הקשר הסיבתי בתביעות מורכבות מול משרד הביטחון

הגשת תביעה נגד משרד הביטחון מחייבת, כמעט בכל מקרה, הוכחת קשר סיבתי בין הפגיעה לבין השירות. כאשר מדובר בפגיעות שאינן תוצאה ישירה של אש, פיצוץ או לחימה – אלא מתרחשות בשלב נלווה לפעילות – מתחדדת השאלה הראייתית: האם מדובר באירוע שגרתי, או בחלק בלתי נפרד מהמערך המבצעי. פסק הדין בע״נ 21321-09-19 ממחיש כיצד בניית הקשר הסיבתי אינה תלויה רק במה שקרה – אלא גם באופן שבו הדברים מתוארים, מוכחים ומשתלבים במארג השירות כולו.

באותו מקרה, המערער השתתף במבצע למעצר מבוקש בכפר עין יברוד כחלק מכוח גלוי שתפקידו היה אבטחה וחילוץ. לאחר הגעה לנקודת ההיערכות, בעת שיצא מהרכב לאחר בדיקת ציוד, נחבט ראשו במסגרת דלת הרכב. למרות החבלה המשיך במשימה. בהמשך הופיעו תסמינים נוירולוגיים חמורים, ובאשפוז אובחן דימום סב-דוראלי. השאלה המרכזית הייתה האם מדובר בתאונה “טכנית” בשגרה – או בפגיעה המהווה חלק מהפעילות המבצעית.

הקשר הסיבתי – מבחן ההקשר ולא מבחן הפעולה הבודדת

במישור המשפטי, הדיון לא נסוב על עצם קרות החבלה, אלא על טיבה המשפטי. בית הדין הדגיש כי אין לבחון את הפעולה המיידית – יציאה מרכב – כפעולה מבודדת ומנותקת מהקשרה. יש לבחון את המעטפת המבצעית כולה: מטרת הכוח, מיקומו בשטח עוין, כוננות לחילוץ, סוג המשימה והחשיפה לסיכון.

הקביעה העקרונית שנפסקה היא כי גם פעולה שנראית “טכנית” יכולה להיות חלק אינהרנטי מפעילות מבצעית, כאשר היא מתבצעת במסגרת ישירה של היערכות לביצוע משימה מבצעית. הקשר הסיבתי אינו נבחן רק לפי מנגנון הפגיעה הפיזי, אלא לפי הזיקה המהותית בין נסיבות האירוע לבין השירות הספציפי.

מה מלמד פסק הדין על נטל ההוכחה בתביעות מורכבות

פסק הדין מבהיר כי בתיקים מן הסוג הזה, נטל ההוכחה אינו מסתיים בהצגת מסמך רפואי או דו״ח פציעה. נדרשת בניית תשתית עובדתית רחבה, הכוללת:

• תיאור מפורט של סוג הפעילות והמשימה
• מיקום מדויק של הכוח ביחס לאירוע המבצעי
• תפקוד הנפגע בתוך הכוח
• רצף הפעולות מרגע ההיערכות ועד הפגיעה
• רצף רפואי לאחר האירוע

רק שילוב של כלל הנתונים מאפשר לבית הדין לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי משפטי מלא, ולא רק קשר פיזי מקרי.

ההשלכה הישירה על ניהול תביעות דומות

בתיקי תביעות נגד משרד הביטחון, שבהם הפגיעה מתרחשת בשלבי ביניים – תנועה, היערכות, המתנה, כוננות – קיים לעיתים ניסיון לסווג את האירוע כ”תאונת שגרה”. פסק הדין מלמד כי סיווג זה אינו מוכרע לפי כותרות בלבד, אלא לפי ניתוח עומק של הזיקה המבצעית.

נפגע שאינו מדגיש את הקשר הישיר בין הפעולה שביצע לבין המשימה הכוללת, עלול למצוא את עצמו נדחה למרות פגיעה משמעותית. לעומת זאת, הצגה מדויקת של התמונה המבצעית המלאה עשויה להטות את הכף באופן מהותי.

החשיבות המכרעת של ניסוח התביעה בשלב הראשון

כאן מתחדד תפקידו הקריטי של שלב הפתיחה: הגשת תביעה נגד משרד הביטחון אינה פעולה טכנית של מילוי טופס. זהו השלב שבו “ננעל הנרטיב”. אם התביעה תנוסח כ”נפילה מרכב”, ללא הקשר מבצעי – זו תהיה גם נקודת המוצא של ההכרעה. לעומת זאת, אם התביעה תיבנה סביב תפקוד מבצעי, כוננות וסיכון מבצעי – בסיס הקשר הסיבתי יונח כבר מהשלב הראשון.

לסיכומו של דבר

ע״נ 21321-09-19 מדגים כי בתיקים גבוליים, ההכרעה אינה נגזרת רק מסוג החבלה, אלא מן ההקשר הכולל שבו היא מתרחשת. הקשר הסיבתי אינו טכני בלבד – הוא מהותי, מבצעי וראייתי. מי שמבקש למצות את זכויותיו חייב להציג את התמונה המלאה, ולא להותיר את ההכרעה ביד פרשנות מצמצמת של האירוע.

לבחינת נסיבות הפגיעה מומלץ לפנות לעורך דין אורי צפורי מומחה בתחום, בניית הקשר הסיבתי והתאמת התביעה לפסיקה העדכנית: 📞 050-7706701