כשהנזק שקט – וההשלכות רועשות

פגיעות שמיעה בצה״ל והדרך להכרה מול משרד הביטחון

תביעת אוזניים משרד הביטחון היא מהתביעות הנפוצות ביותר במערך נכי צה״ל, אך גם מהמורכבות שבהן מבחינה רפואית וראייתית. פגיעות שמיעה אינן תמיד תוצאה של אירוע חד וברור, אלא לעיתים של חשיפה מצטברת לרעש מזיק לאורך שנים של שירות – אימונים, ירי, פעילות מבצעית, עבודה בסביבה רועשת, ולעיתים גם פיצוצים או הדף. בניגוד לפגיעה חבלתית חד־פעמית, כאן מדובר בנזק מתפתח, שלעיתים מתגלה באיחור משמעותי.

הקושי המרכזי בתביעות אוזניים הוא הפער בין חוויית השירות לבין מועד האבחון הרפואי. חיילים רבים מתלוננים על צפצופים, ירידה בשמיעה או תחושת אטימות באוזן כבר בזמן השירות, אך אינם פונים לבירור רפואי מקיף. רק שנים לאחר מכן, כאשר הירידה בשמיעה מחמירה ומשפיעה על התפקוד היומיומי, מתבצע אבחון רשמי של ליקוי שמיעה או טנטון – ואז מתעוררת שאלת הקשר לשירות.

הפסיקה הכירה בכך שפגיעות שמיעה הן לעיתים תוצר של חשיפה ממושכת לרעש מזיק, ולאו דווקא של אירוע בודד. עם זאת, אין הכרה אוטומטית. נדרש להוכיח כי תנאי השירות חרגו מחשיפה רגילה לרעש, וכי הם היו גורם משמעותי בהתפתחות הליקוי.

מה נדרש להוכיח בתביעות אוזניים

במסגרת הגשת תביעה נגד משרד הביטחון בגין פגיעת שמיעה, נבחנים מספר רכיבים מצטברים:

• קיומה של ירידת שמיעה מוכחת בבדיקות אודיומטריה
• תיעוד של תלונות במהלך השירות או בסמוך לו
• אופי התפקיד ותנאי החשיפה לרעש
• קשר סיבתי בין החשיפה לבין הליקוי
• שלילת גורמים אזרחיים משמעותיים (גנטיקה, גיל, תעסוקה אזרחית)
• השפעת הליקוי על התפקוד היומיומי והתעסוקתי

אחת הבעיות השכיחות היא היעדר תיעוד רפואי מתקופת השירות. במצבים אלו, נדרש לבנות את הקשר הסיבתי באמצעות חוות דעת מומחים, תיאורי תפקיד, עדויות מפקדים או חברים לשירות, ולעיתים גם מסמכים פנימיים המעידים על רמות רעש חריגות ביחידה.

טנטון – פגיעה תפקודית גם ללא ירידת שמיעה משמעותית

רבים מהנפגעים סובלים מטנטון – צפצוף תמידי באוזניים – גם כאשר ירידת השמיעה עצמה קלה יחסית. הפסיקה הכירה בכך שטנטון עשוי להוות נכות תפקודית משמעותית בפני עצמה, במיוחד כאשר הוא גורם להפרעות שינה, ריכוז, חרדה ופגיעה בכושר העבודה. יחד עם זאת, גם כאן נדרש להוכיח קשר ברור בין הופעת הטנטון לבין תנאי השירות.

לעיתים נקבעת נכות משולבת: בגין ירידת שמיעה ובגין טנטון. במקרים אחרים, כאשר ירידת השמיעה קלה במיוחד, מוקד הדיון עובר לפגיעה התפקודית הנגרמת מהטנטון עצמו.

האתגרים הראייתיים בתביעות מסוג זה

תביעות אוזניים נתקלות לא אחת בטענות של משרד הביטחון בדבר השפעת הגיל, חשיפה לרעש בעבודה אזרחית או גורמים רפואיים אחרים. לכן, חוות הדעת הרפואית היא מרכיב קריטי בתיק. חוות דעת שאינה מתייחסת לשאלת הקשר הסיבתי או שאינה מתמודדת עם טענות של גורמים חלופיים – עלולה להיחלש משמעותית.

אתגר נוסף הוא שאלת מועד תחולת הנכות. גם כאשר מוכרת הנכות, מועד התחולה משפיע באופן ישיר על היקף התגמולים הרטרואקטיביים. השתהות בהגשת התביעה עלולה להביא לאובדן זכויות כספיות מצטברות, גם אם עצם ההכרה מתקבלת.

הוועדה הרפואית – נקודת ההכרעה

בפני הוועדה הרפואית נבדקת לא רק תוצאת בדיקות השמיעה, אלא גם ההיסטוריה השירותית, התיעוד הרפואי, וחוות הדעת המובאות מטעם הנפגע. הוועדה קובעת את שיעור הנכות לפי התקנות, ולעיתים גם את אופי הנכות – זמנית או צמיתה. במקרים בהם הקביעה אינה תואמת את הראיות, ניתן להגיש ערר ואף ערעור, בכפוף למועדים הקבועים בדין.

לסיכומו של דבר

פגיעות שמיעה בצה״ל הן פגיעות שקטות, אך בעלות השלכות כבדות משקל על איכות החיים, התעסוקה והתפקוד החברתי. תביעת אוזניים מחייבת בנייה ראייתית מדוקדקת, התמודדות עם טענות בדבר גורמים אזרחיים והצגת קשר סיבתי ברור בין תנאי השירות לבין הליקוי.

הגשת תביעה ללא תשתית מספקת עלולה להסתיים בדחייה, בעוד שתביעה מבוססת היטב עשויה להוביל להכרה מלאה ולזכויות שיקום משמעותיות. לכן, ההיערכות לשלב ההגשה והוועדות היא קריטית.

פנו לעו"ד אורי צפורי לבדיקת זכאות, בחינת התיעוד הרפואי והערכת סיכויי תביעה בגין פגיעת שמיעה או חייגו לפרטים נוספים: 📞 050-7706701