כשפעילות מבצעית מתחילה עוד לפני הלחימה

ההכרה בחבלת ראש בדרך למעצר מבוקש כפעילות מבצעית – ע״נ 21321-09-19

בתוך עולם תביעות נגד משרד הביטחון, אחת השאלות החוזרות היא היכן עובר הגבול בין “שירות רגיל” לבין “פעילות מבצעית” כהגדרתה בחוק. פסק הדין ע״נ 21321-09-19 ממחיש היטב כיצד פעולה שנראית לכאורה טכנית – יציאה מרכב ובדיקת ציוד – עשויה להיחשב חלק אינטגרלי מפעילות מבצעית ולהוביל להכרה מלאה.

באותו מקרה נדון עניינו של לוחם שהשתתף במבצע למעצר מבוקש בכפר עין יברוד. הכוח התפצל לכוח סמוי לביצוע המעצר ולכוח גלוי שתפקידו היה לסייע בחילוץ במקרה של הסתבכות. המערער שימש כנהג בכוח הגלוי. לאחר שהכוח הגיע לנקודת ההיערכות, הוא התכופף לבדוק ציוד במושב האחורי, וכשיוצא מהרכב נחבט ראשו במסגרת העליונה של דלת הרכב. הוא המשיך במשימה, אך בהמשך סבל מכאבי ראש עזים, שסופם באבחון דימום סב-דוראלי ואשפוז.

הדיון לא נסב על עצם קיומה של חבלה, אלא על אופייה: האם מדובר ב“תאונה טכנית” במהלך שירות, או בחבלה שנגרמה במסגרת פעילות מבצעית לפי תיקון 29 לחוק, באופן המזכה בהכרה כנכת צה"ל.

הכרעת הוועדה – פעילות מבצעית גם בשלב ההיערכות

לאחר תיקון 29 צומצמו משמעותית המקרים המוגדרים כפעילות מבצעית. נטען מטעם משרד הביטחון כי החבלה אירעה בשלב סטטי של היערכות, ללא מגע עם אויב וללא סיכון מיוחד, ולכן אין לראות בה חלק מהפעילות המבצעית עצמה.

הערכאה הדיונית קיבלה במידה מסוימת גישה זו, אך בערעור – ע״נ 21321-09-19 – נסלל קו אחר. נקבע כי יש לבחון את ההקשר הכולל: המערער היה חלק מכוח שהוקצה למבצע מעצר מבוקש; הכוח כבר היה בעמדת היערכות בשטח עוין; המטרה הייתה להיות בכוננות לחילוץ כוח סמוי שנמצא בסיכון פוטנציאלי. כל אלו יצרו מארג נסיבתי מבצעי ברור.

בית הדין לערעורים קבע כי אין לפרק באופן מלאכותי את שלבי המבצע, ולראות רק ירי, מרדף או לחימה כפעולה מבצעית. גם שלב ההיערכות בשטח, כאשר הכוח ערוך לביצוע או לחילוץ, מהווה חלק מהפעילות המבצעית, כל עוד יש קשר הדוק בין הפעולה שבה אירעה החבלה לבין המשימה.

לכן נקבע כי במקרה זה מדובר בחבלה שנגרמה במסגרת פעילות מבצעית כהגדרתה בחוק – והמערער הוכר.

החשיבות המעשית של פסק הדין לנפגעים

פסק הדין מדגיש עיקרון חשוב: לא רק “רגע הקרב” נחשב. כל שלבי המבצע – תנועה לשטח, היערכות, כוננות לחילוץ, תמרון בעמדות – עשויים להיכלל בגדר פעילות מבצעית, אם הוכח קשר ברור למשימה הספציפית.

מבחינת מי שמנהל תביעות נגד משרד הביטחון, המשמעות היא:

• אסור להסתפק בתיאור כללי של “הייתי בפעילות”.
• יש לפרט את סוג המשימה, חלוקת הכוחות, מיקום, אופי הסיכון והקשר בין הפעולה לבין מטרת המבצע.
• גם חבלה שנראית “ביתית” – חבטת ראש ביציאה מרכב, נפילה בעמדה, החלקה בשטח – עשויה להיות מוכרת כפעילות מבצעית אם היא חלק טבעי ורציף מהתנהלות הכוח במבצע.

הפסיקה כאן מסרבת לראות את החייל כמי שהיה ב“נסיעה רגילה”, ומכירה במציאות המבצעית המורכבת: העובדה שהכוח נמצא בשטח, בכוננות, עם ציוד, כחלק ממשימת מעצר – כל אלו יחד יוצרים את האופי המבצעי.

תפקיד הייצוג המשפטי בניסוח הנסיבות

המסר המרכזי מפסק הדין הוא שהעובדות – כפי שהן מנוסחות ומוצגות – הן קריטיות. עורך דין תביעות צה"ל נדרש לא רק להכיר את החוק, אלא גם את קו הפסיקה העדכני: מהם המקרים שהוכרו כפעילות מבצעית, מהם המקרים שנדחו, ואילו נסיבות עשויות להטות את הכף.

ניסוח חסר או כללי של נסיבות האירוע עלול להוביל להתייחסות אליו כתאונה שגרתית. לעומת זאת, הצגת הקשר המלא בין הפעולה לבין המשימה המבצעית, הדגשת מצב הכוננות והסיכון המובנה בשטח – עשויים להוביל לתוצאה שונה לחלוטין.

לסיכומו של דבר

ע״נ 21321-09-19 מרחיב ומחדד את ההבנה מהי “פעילות מבצעית” בעולם שלאחר תיקון 29. הוא קובע כי גם חבלה בשלב ההיערכות או הכוננות, כאשר היא חלק אינהרנטי מהמשימה, עשויה לזכות בהכרה. עבור נפגעי שירות, זהו פסק דין שממחיש עד כמה חשוב לנתח ולנסח את נסיבות האירוע ברמה מדויקת – ולא להסתפק בהגדרות כלליות.

משרד עורכי דין אורי צפורי מספק ליווי משפטי אישי החל מהגשת הבקשה ועד להופעה בפני ועדות רפואיות ובתי משפט.

לבדיקת נסיבות פגיעה במהלך פעילות, התאמתן לפסיקה העדכנית וליווי מקצועי מול משרד הביטחון: 050-7706701