כשהזמן חולף והזכויות נשארות מאחור – שאלת ההתיישנות בהליכי משרד הביטחון

איך משפיע חלוף הזמן על הסיכוי לממש זכויות

התיישנות תביעת משרד הביטחון היא אחד החסמים המרכזיים שבפניהם ניצבים נפגעי שירות רבים, שבוחרים לפנות למימוש זכויותיהם רק שנים לאחר הפגיעה. בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, לא בכל מקרה חלוף הזמן שולל באופן מוחלט את עצם האפשרות להגיש תביעה. הדין מכיר בכך שקיימים מצבים רפואיים ונפשיים שמתפתחים בהדרגה, ולעיתים אף מתגלים שנים רבות לאחר סיום השירות הצבאי, מבלי שהנפגע היה מסוגל להבין בזמן אמת את היקף הנזק שנגרם לו.

רבים מן הנפגעים מנסים בתחילה “להמשיך הלאה”, להשתלב בעבודה, להקים משפחה ולהתמודד בכוחות עצמם עם מגבלות רפואיות או נפשיות. לאורך זמן, כאשר הכאבים מתגברים, התפקוד נפגע, או כאשר מתברר שהפגיעה גוררת אובדן כושר עבודה וקשיים כלכליים ממשיים – מתעוררת ההבנה שיש צורך בפנייה רשמית למשרד הביטחון. בשלב זה עולה כמעט תמיד שאלת ההתיישנות, ולעיתים הנפגע מוותר מראש על בירור זכויותיו מתוך תחושת החמצה ואיחור שאין לו תקנה.

עם זאת, ההתיישנות אינה תמיד “שעון קשיח” הפועל באופן אוטומטי. בתי המשפט ובתי הדין מכירים בנסיבות חריגות שבהן ניתן להאריך מועדים, במיוחד כאשר מדובר בפגיעות נפשיות, מחלות שהתפרצו באיחור, פגיעות מצטברות או מצבים שבהם מצבו של הנפגע בפועל מנע ממנו לפעול מבחינה מעשית. כל מקרה נבחן לגופו לפי נסיבותיו הייחודיות, תוך בחינת מועד גילוי הנזק, מידת היכולת לפעול בזמן אמת, ואופן השתלשלות העניינים לאורך השנים.

נקודות מפתח שיש לבחון בכל סוגיית התיישנות

• מועד התרחשות האירוע לעומת המועד שבו התגלה הנזק בפועל.
• האם מדובר בפגיעה מיידית או בנזק שהתפתח בהדרגה לאורך שנים.
• קיומו של תיעוד רפואי מתקופת השירות או בסמוך לאחריו.
• מועד האבחון הראשון והקשר בינו לבין תנאי השירות.
• השאלה האם מצבו הנפשי או הרפואי של הנפגע מנע ממנו לפעול בזמן.
• פעולות שנעשו בעבר מול גורמים צבאיים, רפואיים או מנהליים.
• משמעות פערי הזמן מבחינה ראייתית והוכחת הקשר הסיבתי.
• האפשרות להעלות טענות להארכת מועד מטעמים מיוחדים.
• האופן שבו מנוסחת ומנוהלת הגשת תביעה נגד משרד הביטחון כאשר קיים חשש ממשי להתיישנות.

לסיכומו של דבר – הזמן הוא שיקול חשוב, אך אינו סוף פסוק

שאלת ההתיישנות בהליכי משרד הביטחון היא שאלה משפטית מורכבת, שאינה מוכרעת על פי לוח שנה בלבד. היא דורשת בחינה מעמיקה של נסיבות הפגיעה, אופן התפתחותה, מצבו התפקודי של הנפגע לאורך השנים והיכולת המעשית שלו לפעול בזמן אמת. נפגעים רבים מוותרים מראש על מימוש זכויותיהם מתוך הנחה מוטעית ש”כבר מאוחר מדי”, מבלי לדעת שבמקרים מסוימים ניתן עדיין לפעול ולהציג הצדקה משפטית לאיחור.

ניהול נכון של תביעה במצב שבו קיים חשש להתיישנות מחייב בניית תשתית ראייתית מסודרת, הצגת רצף רפואי ותפקודי ברור, והעלאת טענות משפטיות המותאמות לנסיבות האישיות של כל מקרה. פעולה מדויקת בשלב זה עשויה להיות ההבדל בין דחייה מוחלטת לבין פתיחת פתח למימוש זכויות משמעותיות. ככל שהפנייה נעשית באופן מקצועי, מבוסס ומסודר יותר – כך גדלים הסיכויים להתגבר גם על מחסום הזמן.

למידע נוסף בטלפון: 📞 050-7706701 או באתר עו"ד אורי צפורי.