המאבק על אחוזי הנכות אינו מסתיים בהחלטה הראשונה

גבולות ההתערבות בהחלטות ועדה רפואית עליונה – לאור רע״א 7525/13

ועדה רפואית עליונה משרד הביטחון היא הדרג הרפואי הגבוה ביותר במערכת ההכרה בנכי צה״ל, ותפקידה לבחון השגות על קביעות של ועדות מדרג ראשון. היא מוסמכת לקבוע מחדש שיעורי נכות, לבחון החמרה, להכריע בשאלת הקשר הסיבתי ולעיתים אף לשנות קביעות מהותיות שניתנו קודם לכן. עם זאת, פסק הדין רע״א 7525/13 מחדד כי גם לאחר החלטת הוועדה העליונה – לא תמיד נפתחת הדלת להתערבות שיפוטית, והדרך לשינוי קביעה של אחוזי נכות נפשית היא מורכבת, צרה ומוגבלת מאוד.

באותו מקרה נדון עניינו של שוטר ששירת בחברון ונקלע לאירוע ירי משמעותי לעבר הרכב המשטרתי שבו נסע. לאחר האירוע החל לסבול מתסמינים נפשיים קשים, ובהמשך אובחן כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית. ועדות רפואיות הכירו בפגיעה, אולם קבעו אחוזי נכות נמוכים יחסית. המבקש טען כי שיעור הנכות שנקבע אינו משקף את חומרת הפגיעה האמיתית ואת השלכותיה התפקודיות.

עמדת בית המשפט העליון – מתי לא תתערב ערכאה שיפוטית

במסגרת ערעור ועדה רפואית משרד הביטחון שהגיע לערכאות, נדונה שאלת גבולות ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות רפואיות מקצועיות. בית המשפט העליון הבהיר ברע״א 7525/13 עיקרון יסוד:
כאשר הוועדה הרפואית העליונה פועלת בסמכות, מבססת את החלטתה על תיעוד רפואי, מפעילה שיקול דעת מקצועי ומנמקת את קביעותיה – בית המשפט לא ייכנס בנעליה ולא יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו.

נקבע כי בתי המשפט אינם “ועדה רפואית נוספת”, ותפקידם אינו לקבוע אחוזי נכות במקום הרופאים. הביקורת השיפוטית מוגבלת לבחינת פגמים משפטיים: חריגה מסמכות, היעדר הנמקה, התעלמות מנתונים מהותיים, או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

באותו מקרה, חרף טענות המערער בדבר חומרת מצבו, נקבע כי הוועדה העליונה נימקה את החלטתה, בחנה את התיעוד הרפואי, והתייחסה לחוות הדעת שהוצגו. לפיכך, הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

המשמעות המעשית לנפגעים בהליכי ערעור

פסק הדין מלמד אמת חשובה ולעיתים כואבת: לא כל קביעה שנתפסת בעיני הנפגע כבלתי צודקת – תזכה להתערבות שיפוטית. גם כאשר הפגיעה אמיתית וקשה, אם הוועדה פעלה באופן תקין מבחינה משפטית, מרחב ההתערבות של בית המשפט מצומצם מאוד.

עם זאת, המשמעות אינה שוועדות עליונות חסינות מביקורת. להפך – במקרים שבהם מתקיימים אחד או יותר מן הפגמים הבאים, ההתערבות אפשרית:

• היעדר נימוק מספק בהחלטה
• התעלמות מחוות דעת מהותית
• סתירה פנימית בקביעות הרפואיות
• אי־בחינת ההשלכות התפקודיות של הפגיעה
• פגיעה בזכות הטיעון של הנפגע

במצבים כאלה, פתוחה הדרך להשבת הדיון לוועדה או אף לביטול הקביעה.

חשיבות ההכנה לוועדה העליונה

מן הפסיקה ברור כי רוב הסיכויים לשיפור התוצאה מצויים עוד לפני ההגעה לבית המשפט. ההכנה לוועדה הרפואית העליונה היא קריטית: יש לסדר את התיעוד הרפואי, להציג חוות דעת מנומקות, להוכיח רצף טיפולי, ולהדגים כיצד הפגיעה משפיעה בפועל על חיי היום־יום, על כושר העבודה ועל התפקוד הנפשי הכולל.

ועדה עליונה אינה בוחנת “סיפור”, אלא מערך ראייתי רפואי סדור. כל חוסר במסמך, כל סתירה בין חוות דעת, עלולים לשמש בסיס לדחיית הערעור.

לסיכומו של דבר

רע״א 7525/13 משרטט גבול ברור בין סמכות הוועדות הרפואיות לבין הביקורת השיפוטית. ועדה רפואית עליונה משרד הביטחון מחזיקה בכוח עצום לעצב את עתידו הכלכלי והשיקומי של הנפגע, אך החלטותיה אינן חסינות לחלוטין. ההתערבות תיעשה רק כאשר נפל פגם משפטי מהותי – ולא רק משום אי־הסכמה עם התוצאה הרפואית.

לפיכך, עיקר המאבק על אחוזי הנכות מוכרע בשלב הוועדות, ולא בבית המשפט. ניהול נכון של ההליך הרפואי הוא המפתח האמיתי להצלחה.

לבדיקת קביעת הוועדה העליונה, הערכת סיכויי ערעור וליווי מלא בהליך: 📞 050-7706701

בקרו באתר עו"ד אורי צפורי ולמדו על ליווי משפטי בהליכי ערעור.