כשהזמן אינו סוף פסוק

כיצד פסק הדין ע״נ 57478-03-14 משנה את התפיסה לגבי תביעות ישנות

התיישנות תביעת משרד הביטחון נחשבת לאחת הטענות החזקות שבידי קצין התגמולים כנגד תביעות המוגשות שנים לאחר השחרור. התפיסה הרווחת בקרב חיילים משוחררים היא כי חלוף הזמן כשלעצמו חוסם כל אפשרות להכרה. ואולם, פסק הדין ע״נ 57478-03-14 מדגים כי הדין מאפשר, במקרים המתאימים, להתגבר גם על מחסום ההתיישנות – במיוחד כאשר מדובר בפגיעות נפשיות מורכבות שהתפרצותן והכרתן אינן מיידיות.

באותו מקרה נדונה תביעתו של חייל צעיר אשר במהלך טירונות ראשונה בחיל השריון פיתח מצב פסיכוטי חריף, ולאחר זמן קצר אובחן כסובל מסכיזופרניה. קצין התגמולים דחה את תביעתו בטענה שמדובר במחלה קונסטיטוציונלית שאינה קשורה לשירות. גם לאחר שהוגשה חוות דעת רפואית חדשה התביעה נדחתה שוב, וההליך הגיע לערעור. בין יתר השאלות שנדונו עמדה גם שאלת חלוף הזמן ומשמעות האיחור בהכרה במחלה.

עמדת בית המשפט – בחינה מהותית ולא טכנית

בית המשפט קבע כי אין לבחון את העיתוי באופן טכני בלבד. כאשר מדובר במחלה נפשית קשה, הפוגעת בכושר ההתנהלות של החייל, יש להתחשב במצבו הנפשי בתקופה הרלוונטית וביכולתו לפעול משפטית. נקבע כי בהיעדר רקע פסיכיאטרי קודם לשירות, ובהתקיים עדויות ברורות לקשיי הסתגלות קיצוניים, עומס פיזי, חסך שינה וניתוק מהסביבה המוכרת – ניתן להכיר בקשר הסיבתי גם אם לא ניתן להצביע על “אירוע חריג” אחד.

פסק הדין מבהיר כי גם מחלה קונסטיטוציונלית אינה חוסמת הכרה באופן אוטומטי. כאשר תנאי השירות משמשים כגורם מחולל או מאיץ להתפרצות – מתקיים הקשר הנדרש לפי הדין, אף אם הנטייה למחלה הייתה רדומה קודם לכן.

הלקחים המרכזיים מן הפסיקה

מן ההכרעה בע״נ 57478-03-14 עולים כמה עקרונות מעשיים:

• אין לשלול תביעה רק בשל חלוף השנים, במיוחד כשמדובר בפגיעה נפשית.
• טירונות אינטנסיבית עשויה להיחשב גורם דחק משמעותי גם ללא אירוע טראומטי נקודתי.
• לתיעוד רפואי סמוך לשירות ולעדות מפקדים יש משקל ראייתי מכריע.
• חוות דעת פסיכיאטרית מנומקת עשויה לגבור על עמדת משרד הביטחון.
• היעדר עבר נפשי טרם הגיוס מחזק מאוד את טענת הקשר הסיבתי.

עקרונות אלו מלמדים כי טענת ההתיישנות אינה “כרטיס אדום” אוטומטי, אלא נקודת פתיחה לבחינה משפטית מעמיקה.

המשמעות לנפגעים שתביעתם נדחתה בעבר

הלכה זו פותחת פתח ממשי למי שתביעתו נדחתה בעבר בטענה של מחלה קודמת או מחמת חלוף השנים. גם דחיות חוזרות ונשנות אינן בהכרח סוף הדרך. לעיתים, דווקא פנייה מחודשת המגובה בתיעוד נכון, בעדויות עדכניות ובחוות דעת מקצועיות – מאפשרת שינוי תוצאה.

הפסיקה מכירה בכך שנפגעים עם מחלות נפש קשות אינם תמיד מסוגלים לפעול בזמן, ולעיתים עצם המחלה היא שמונעת מהם לממש את זכויותיהם במועד. במצבים כאלה, הגישה השיפוטית נוטה להיות מהותית והוגנת, ולא פורמלית בלבד.

חשיבות הייעוץ המשפטי בשאלת ההתיישנות

ניהול תביעה ישנה מחייב זהירות יתרה. טענה שגויה ביחס לנקודת תחילת המרוץ או הצגת תשתית עובדתית חסרה עלולות להוביל לדחייה מהותית. כאן נדרשת התערבות של עורך דין נגד משרד הביטחון הבקיא לא רק בחוק, אלא גם בפסיקה העדכנית ובמבחני הקשר הסיבתי הרפואי־משפטי.

ליווי מקצועי מאפשר לבחון האם מתקיימים חריגים לדיני ההתיישנות, האם קיימת החמרה חדשה, והאם ניתן לבסס תביעה גם בשלב מאוחר – מבלי להסתכן בדחייה נוספת.

לסיכומו של דבר

פסק הדין ע״נ 57478-03-14 מוכיח כי גם תביעה שנראית לכאורה “אבודה בשל הזמן” עשויה לזכות בהכרה, כאשר מתקיימת תשתית עובדתית ורפואית נכונה. שאלת ההתיישנות אינה עומדת לבדה; היא נבחנת לצד מצב הנפגע, ההיסטוריה הרפואית, ותנאי השירות בפועל. במקרים המתאימים, ניתן להפוך דחייה ישנה להכרה מלאה.

לבחינת סיכויי תביעה ישנה, בדיקת טענת התיישנות וניתוח האפשרויות המשפטיות מומלץ לפנות לעו"ד מומחה בתחום.

לייעוץ בטלפון: 📞 050-7706701