מתי תאונת דרכים הופכת לסוגיה ביטחונית מורכבת
הפער שבין מנוסה מפחד לבין פגיעת איבה מוכרת
עורך דין נפגעי פעולות איבה נדרש לא אחת להתמודד עם מקרים גבוליים שבהם לא ברור אם מדובר בפיגוע, באירוע ביטחוני, או בתאונת דרכים “רגילה” שנגרמה בנסיבות מלחיצות. פסק הדין ת"א 57284-02-16 מציב באופן חד את קו הגבול המשפטי בין שני העולמות. המקרה עסק באישה שנפגעה בתאונת דרכים לאחר שנכנסה בשעת לילה בטעות לכפר ערבי, חשה מאוימת, נמלטה במהירות מהמקום, ובמהלך הנסיעה איבד בעלה שליטה על הרכב והתנגש בסלע בצד הדרך. בשלב הראשון הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך חברת הביטוח ביקשה לשלול את זכאותה לפיצוי בטענה שמדובר למעשה בפגיעת איבה על רקע לאומני – טענה שהייתה עלולה להותיר את התובעת ללא פיצוי כלל.
במקביל להליך האזרחי פנתה התובעת לרשות המאשרת בבקשה להכיר באירוע כפגיעת איבה לפי חוק התגמולים. הרשות דחתה את הבקשה, בקובעה כי לא הוכח שמדובר בפעולת איבה כהגדרתה בחוק, בין היתר משום שהמשטרה לא קבעה כי מדובר באירוע טרור, לא נפתחה חקירה ביטחונית, ולא הוגשו אינדיקציות חד-משמעיות למניע לאומני. חרף זאת, חברת הביטוח המשיכה לטעון בהליך האזרחי כי מדובר בפגיעת איבה – ובכך ניסתה לחסום גם את מסלול הפיצוי לפי חוק הפלת"ד. בית המשפט קבע קביעה עקרונית: כאשר הרשות המאשרת דוחה הכרה בפגיעת איבה – לא ניתן “לעקוף” קביעה זו בהליך אזרחי ולשלול מהנפגע גם את הפיצוי לפי חוק תאונות דרכים.
עקרונות מפתח שנקבעו בפסק הדין
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הם מסלולים חלופיים
– לא מצטברים.
לא ניתן להותיר נפגע “בין הכיסאות” ללא כל פיצוי משני החוקים גם יחד.
קביעה של הרשות המאשרת כי אין מדובר בפגיעת איבה – חוסמת את הטענה בהליך אזרחי.
חברת הביטוח אינה רשאית לטעון לפגיעת איבה אם אין לנפגע זכאות בפועל לפי חוק התגמולים.
הנטל להוכיח מניע לאומני במאזן הסתברויות מוטל על חברת הביטוח.
תחושת רדיפה, פחד או מנוסה אינם כשלעצמם הוכחה למניע לאומני.
יש להבחין בין “חשד לפגיעת איבה” לבין הוכחה משפטית מלאה.
ליווי של עורך דין נפגעי איבה הוא קריטי במצבים בהם קיימת חפיפה בין דיני הנזיקין לדיני הביטחון.
לסיכומו של דבר – ההבדל בין חשד לבין זכאות לפיצוי
פסק הדין ת"א 57284-02-16קובע הלכה חשובה: לא די בנסיבות מלחיצות, תחושת איום או אפילו
מרדף נטען כדי לשלול מנפגע את זכויותיו לפי חוק הפיצויים. רק כאשר מתקיימים יסודות ברורים של פגיעת איבה – ובהם מניע לאומני מוכח וקשר סיבתי ישיר – ניתן להוציא את האירוע מגדר “תאונת דרכים.” יתרה מכך, גם כאשר עולה חשד לאירוע ביטחוני, כל עוד הרשות המאשרת לא הכירה בו כפגיעת איבה בפועל – עומד בפני הנפגע מסלול הפלת"ד באופן מלא. בית המשפט הבהיר כי הפרשנות של החזקה הממעטת נועדה להגן על הנפגע, לא להפקיע את זכויותיו.
המשמעות המעשית היא עצומה: מקרים רבים של מנוסה, בהלה או רדיפה סובייקטיבית עלולים להיראות ממבט ראשון כ”אירוע טרור,” אך מבחינה משפטית אינם עומדים בסטנדרט ההוכחה הנדרש. ללא ייצוג נכון, נפגעים עלולים למצוא עצמם במבוי סתום – כאשר כל גורם מטיל אחריות על האחר.
משרדנו מלווה נפגעים במקרים מורכבים שבהם מתעוררת מחלוקת בין מסלול נזיקי לבין מסלול ביטחוני, לרבות פגיעות גבוליות בין תאונות דרכים לבין אירועי איבה. אנו בוחנים לעומק את הראיות, קביעות הרשות המאשרת, והפסיקה העדכנית – ופועלים להבטיח שהנפגע לא יוותר ללא פיצוי.
אם נפגעת באירוע שנחזה תחילה כביטחוני, אם חברת הביטוח טוענת לפגיעת איבה, או אם תביעתך לפי חוק התגמולים נדחתה – אני מזמין אותך לפנות אליי לייעוץ אישי ודיסקרטי: 050-7706701
באתר של עו"ד אורי צפורי ניתן למצוא מידע על ליווי משפטי מלא בהליכי ערעור לבית המשפט.
