פוסט טראומה שמתגלה באיחור – מתי ניתן להתגבר על טענת ההתיישנות
כשהפגיעה מתפרצת שנים לאחר השירות
התיישנות תביעה נגד משרד הביטחון פוסט טראומה היא אחת הסוגיות הכואבות והמורכבות ביותר עבור יוצאי צה"ל וכוחות הביטחון. אופייה הייחודי של פוסט טראומה גורם לכך שבמקרים רבים התסמינים אינם מתפרצים מיד לאחר האירוע הטראומטי, אלא שנים רבות לאחר סיום השירות. נפגעים רבים מצליחים לתפקד תקופה מסוימת, לעיתים תוך הדחקה, ורק בשלבים מאוחרים חווים קריסה נפשית, פגיעה תפקודית משמעותית או צורך בטיפול פסיכיאטרי רציף.
בפסק הדין בש״א 8158/17 (רע״א 825-22) נדרש בית המשפט העליון לשאלה האם ניתן לחסום תביעה כזו מטעמי התיישנות, כאשר חלפו שנים רבות מיום השחרור ועד מועד הגשתה. במקרה שנדון, מדובר בלוחם שחווה אירועים טראומטיים במהלך שירותו, אך פנה להכרה רק כעבור שנים רבות, לאחר החמרה ניכרת במצבו הנפשי. משרד הביטחון טען לשיהוי והתיישנות, וטען כי חלוף הזמן פוגע באופן מהותי ביכולת בירור הקשר הסיבתי.
בית המשפט קבע כי אף שמדובר בחוק סוציאלי, אין פירוש הדבר שכל איחור מתקבל אוטומטית, אך מנגד יש לבחון בזהירות את מאפייניה הייחודיים של פוסט טראומה. נקבע כי יש לבדוק לעומק האם מצבו הנפשי של הנפגע בפועל מנע ממנו לפעול בזמן, האם הייתה מודעות למחלה בשנים הראשונות, ומהי נקודת הזמן שבה ניתן היה לצפות ממנו לפנות לראשונה להכרה.
הפסיקה מדגישה כי אין לבחון את שאלת ההתיישנות במנותק ממהות הפגיעה, אלא מתוך הבנה שמדובר בהפרעה נפשית שעלולה להתפתח באיטיות, תוך הדחקה, וללא אבחנה ברורה במשך זמן ממושך.
עקרונות מרכזיים שנקבעו בפסק הדין
- פוסט טראומה היא פגיעה שעשויה להתפרץ באיחור ניכר ממועד האירועים.
- אין די בחלוף זמן גרידא כדי לחסום תביעה על הסף.
- יש לבחון האם מצבו הנפשי של הנפגע מנע ממנו לפעול בזמן אמת.
- נדרשת בחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה ולא קביעה אוטומטית.
- טענת שיהוי מחייבת הוכחת פגיעה ממשית ביכולת בירור העובדות.
- חוות דעת רפואיות עדכניות עשויות להצדיק פתיחה מחדש של תיק.
- עצם קיומן של חוות דעת סותרות אינו שולל בחינה מחודשת.
- בערעור בגלגול שלישי רף ההתערבות גבוה במיוחד.
- לאבחון של פוסט טראומה מהצבא תסמינים יש משקל מכריע בקביעת נקודת “גילוי הנזק”.
לסיכומו של דבר – גם איחור של שנים אינו מחסום מוחלט
פסק הדין בש״א 8158/17 (רע״א 825-22) מהווה תזכורת חשובה לכך שהתיישנות בתביעות פוסט טראומה אינה עניין טכני בלבד. היא מחייבת בחינה מורכבת של מצבו הנפשי של הנפגע לאורך השנים, של יכולתו להבין את מצבו, ושל נקודת הזמן שבה ניתן היה לצפות ממנו לפעול. בית המשפט קבע איזון בין עקרון סופיות הדיון לבין אופייה הייחודי של פוסט טראומה כפגיעה מתמשכת ומאוחרת.
המשמעות המעשית היא שנפגעים רבים, שנדחו בעבר בטענת איחור, עשויים להיות זכאים לבחינה מחודשת של עניינם אם ניתן להראות כי האיחור נבע ממצבם הנפשי ולא מרשלנות או זניחת זכויות. בניית תיק נכון במקרים כאלה מחייבת תיעוד רפואי מדויק, רצף טיפולי, והצגת הקושי התפקודי לאורך השנים.
מדובר בהליך מורכב המשלב רפואה, פסיכיאטריה ומשפט מנהלי. ניתוח מדויק של התנאים שנקבעו בפסיקה הוא תנאי חיוני למיצוי זכויות אמיתי במקרים של פוסט טראומה שהתגלתה באיחור.
למידע נוסף ניתן לפנות בטלפון: 050-7706701
בקרו באתר עו"ד אורי צפורי והתרשמו מהתמחות בייצוג משרתי כוחות הביטחון.
